אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד ‘חשוב’ כביכול להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח “הרי זה משובח”?

במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא הצריכה המיטבית של נתרן (המרכיב העיקרי במלח) לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח!

אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, ההנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם, להימנע לחלוטין מצריכת מלח, עלולה להגביר את הסיכון לאירועים כאלו!

הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן  בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחד עם הנתרן, אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע ממלח/מנתרן. חוקרים מחשבים כמות נתרן במלח כך: ב-1 גרם מלח יש כ- 400 מיליגרם (מ”ג) של נתרן.  במלח רגיל – אין אשלגן.

בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine החל משנת 2014, מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום (כלומר קרוב ל-10 גרם מלח ליום!!!) הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!!  מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים.

בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות ובין תמותה או אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים). מסקנת המדענים היא כי מחקרים אלו חוזרים ותומכים בקביעה שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן.  יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) מלווה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.5 גרם ליום).

מסקנה תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!! איך מגבירים צריכת אשלגן? – על ידי צריכת מזונות עתירי אשלגן כמו שעועית לבנה, עדשים, אבוקדו, בננה, ברוקולי (לפי 100 גרם מזון אכיל).

דוגמה מעשית: האם מותר לאדם עם רקע לבבי לאכול גבינה צהובה – הרי יש בה ‘המון’ נתרן = 400 מ”ג למאה גרם גבינה? לפי בדיקות שעשיתי אצל היצרנים גיליתי שלגבינה צהובה יש 140 עד 180 מ”ג אשלגן למאה גרם גבינה (למה לא מכריחים אותם לכתוב זאת על תוית המוצר?!). לפי סיכומי מדע  – יש בגבינה זו ‘מספיק’ אשלגן כדי שהיא תותר גם לחולי לב (באישור הרופא המטפל כמובן).

בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע”י גזירות של הימנעות מנתרן. כמו כן המלצתי לצרוך ‘מלח אשלגני’ (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך).

מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). בדרך כלל המלח הזה מסומן כמלח ‘דל נתרן’ אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה זהה או גבוהה יותר של אשלגן בהשוואה לנתרן.  עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי ‘מלח’ יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח.

אזהרה: כל הנוטלים תרופות “משמרות אשלגן” (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!). במקרים של אי-ספיקת כליות, או ערכי אשלגן גבוהים בדם – כל האמור לעיל איננו רלוונטי ויש לקבלת הדרכה מדוייקת מהרופא המטפל.

 © פרופ’ חיים גמליאל

 

רשימה חלקית של מקורות מדעיים:

1. המחקר המרכזי מ-2014 (מתוך פרויקט PURE) המראה את טווח הנתרן האופטימלי (3-6 גרם) ועקומת ה- J:

 O’Donnell, M., Mente, A., Rangarajan, S., Dagenais, G. R., Diaz, R., Requejo, R., Lopez-Jaramillo, P., Peer, N., Alhabib, K. F., Diallo, A., Aytekin, V., Yusufali, A., Keltai, M., Lipowiecka-Madiage, A., Khatib, R., Rahman, O., Mohammadifard, N., Oguz, A., Lu, F., . . . Yusuf, S. (2014). Urinary sodium and potassium excretion, mortality, and cardiovascular events. New England Journal of Medicine, 371(7), 612–623. https://doi.org/10.1056/NEJMoa1311889

1. מחקר משלים מאותו גיליון (2014) הבוחן את הקשר בין הפרשת נתרן ואשלגן ללחץ דם      :

Mente, A., O’Donnell, M., Rangarajan, S., Dagenais, G., Lear, S., McQuillan, R., Diaz, R., Avezum, A., Lopez-Jaramillo, P., Lanas, F., Li, W., Lu, Y., Yi, S., Yin, L., Zhang, H., Xu, L., Altuntas, Y., Yusufali, A., Alhabib, K. F., . . . Yusuf, S. (2014). Association of urinary sodium and potassium excretion with blood pressure. New England Journal of Medicine, 371(7), 601–611. https://doi.org/10.1056/NEJMoa1311989

1. מחקר המשך מ-2018 המאשש את הממצאים לאורך זמן (Follow-up) לגבי טווח ה-3-6 גרם נתרן והשפעת האשלגן:

 Mente, A., O’Donnell, M., Rangarajan, S., McQueen, M., Dagenais, G., Wielgosz, A., Lear, S., Ah, S. T., Wei, L., Diaz, R., Avezum, A., Lopez-Jaramillo, P., Lanas, F., Mony, P., Szuba, A., Iqbal, R., Yusufali, A., Mohammadifard, N., Khatib, R., . . . Yusuf, S. (2018). Urinary sodium excretion, blood pressure, cardiovascular disease, and mortality: A community-level prospective cohort study. The Lancet, 392(10146), 496–506. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(18)31376-X

1. מחקר קליני מבוקר (RCT) רחב היקף (מחקר SSaSS) התומך ישירות בהמלצתך לשימוש ב”מלח אשלגני” (מחליף מלח) להפחתת אירועים מוחיים ותמותה:

 Neal, B., Wu, Y., Feng, X., Zhang, R., Zhang, Y., Shi, J., Sun, J., Zhou, B., Matsushita, K., He, F. J., MacGregor, G. A., Li, Z., Sun, L., Wang, J., Dietz, M., Tan, M. P., Yuan, Y., Yu, Y., Li, N., . . . SSaSS Collaborators. (2021). Effect of salt substitution on cardiovascular events and death. New England Journal of Medicine, 385(12), 1067–1077. https://doi.org/10.1056/NEJMoa2105675

1. ניתוח נתונים משולב (Pooling Analysis) מ-2022 ב-NEJM המאשר כי הפרשה גבוהה של אשלגן והפרשה מאוזנת של נתרן קשורות בסיכון קרדיווסקולרי נמוך יותר:

 Ma, Y., He, FJ., Sun, Q., Yuan, C., Kieneker, L. M., Curhan, G. C., MacGregor, G. A., Bakker, S. J. L., Campbell, K. J., Wang, M., Rimm, E. B., Manson, J. E., Willett, W. C., Hofman, A., Gansevoort, R. T., Cook, N. R., & Hu, F. B. (2022). 24-hour urinary sodium and potassium excretion and cardiovascular risk. New England Journal of Medicine, 386(3), 252–263. https://doi.org/10.1056/NEJMoa2109794