©

שוב ושוב חוזרת השאלה מה עדיף להגנה על כלי הדם ולאיזון שומני הדם – משלימי (תוספי) תזונה או תרופות כדוגמת הסטטינים? האם נכונה הטענה כי משלימי התזונה ונוגדי חימצון אינם מונעים מחלות לב וכלי דם כפי שמצליחים הסטטינים?

פסיקת המחקר המדעי הטהור והבלתי מוטה היא ברורה – משלימי התזונה יכולים להשיג השגים טובים לא פחות ואלי אף יותר מסטטינים במניעת מחלות לב וכלי דם. אין אני מציע לאנשים המטופלים בסטטינים להפסיק אותם, אלא לצרף לטיפול את השלמות התזונה עם סיכוי טוב יותר לגמילה בעתיד מהתרופות המדכאות את הכבד או לפחות להוריד את המינונים שלהן בצורה משמעותית. דווקא היום יש סיבות רבות להקפיד על תזונה נכונה (דלת פחמימות ושמנים רעים, עתירת חלבונים ושמנים טובים). הכותרת המצורפת לתשובה זו יכולה להיות דוגמה למה שעוד יציף אותנו בעתיד – יש כיום הרבה יותר מחקרים המוכיחים כי משלימי תזונה (=לא 'תוספי תזונה') הינם חלק חיוני ביותר במניעת מחלות ובריפוי מהן.

ויטמינים, מינרלים, קרטנואידים, פלבונואידים – כולם משלימי תזונה וחלקם אף נוגדי חימצון חיוניים ביותר למניעת וריפוי שורה ארוכה של מחלות ניווניות ובלבד שיינתנו במינון נכון ועדכני ובידי מומחה המכיר את כל הספרות הרפואית העניפה בנושא. בקורסים השונים שאני מעביר ניתנות הוכחות חותכות לקביעות אלו. מחקרים השוללים את הצורך בהשלמות תזונה מוכיחים לנו פעם אחר פעם שחברות אינטרסנטיות אינן בוחלות בשום אמצעי כדי לקדם את השיווק של התרופות שהן מייצרות. לעומת זאת, מחקרים שנעשים בצורה נכונה מוכיחים שוב ושוב את החשיבות של איזון תזונתי לעומת הסכנות הרבות הטמונות בשימוש מופרז בתרופות.

יורשה לי להזכיר בהקשר זה את המחקר בו ניסו כביכול להשוות את היעילות של תרופות להורדת שומני הדם לעומת היעילות של השלמות תזונה. המחקר בוצע לא על אנשים בריאים, אלא רק על אנשים שהם כבר חולים במחלות לב. יתרה מזאת, כדי לקשט את המחקר הוסיפו להשוואה 3 ויטמינים וניסו לענות על השאלה האם שלושת הויטמינים הללו טובים יותר מן הסטטינים בהורדת שומני הדם הרעים. ואיזה ויטמינים בחרו במחקר מגמתי זה? לא את אלו שידועים כמורידי שומני דם, אלא 3 אחרים (C, A ו- E) שברור מראש שאין להם השפעה על הורדת שומני דם רעים אף כי הם ידועים כמונעי חימצון של שומני הדם. ולמה עשו זאת? – כדי לקבל את התוצאה הסופית שתוכיח "שתרופות סטטיניות מגינות מפני התקפי לב חוזרים אבל ויטמינים הינם חסרי תועלת".

לפני מספר שנים כתבתי מכתב ארוך למנהלי המחקר הזה ושאלתי אותם את השאלות הבאות:
א. למה בחרו בשלושה ויטמינים שאינם ידועים כמורידי רמת שומני דם ולא בחרו למשל בויטמין B3 שעשרות מחקרים הוכיחו את יכולתו להוריד שומני דם?
ב. למה לא השתמשו בשלושת הויטמינים B9, B6 ו- B12 אשר הוכחו כמונעי טרשת עורקים כשרמת ההומוציסטאין בדם הינה גבוהה?
ג. למה לא השתמשו בקומפלקס B שהוכח כי הרכב זה מעורב בחילוף החומרים של שומנים?
ד. למה השתמשו בויטמינים סינטטיים ולא בויטמינים טבעיים? – ויטמין E בו השתמשו הכיל רק נגזרת אחת של אלפה טוקופרול, בעוד שויטמין E טבעי מכיל 4 נגזרות של טוקופרולים + 4 נגזרות של טוקוטריאנולים?
ה. למה השתמשו במינונים מגוחכים – ויטמין C במינון של 250 מ"ג ליום במקום 1,000 עד 3,000 מ"ג כמופיע במחקרים עדכניים?

– מעולם לא קיבלתי תשובות לשאלותי והסיבה היא ברורה: לא הייתה להם כל כוונה לערוך מחקר הוגן. יתרה מזאת, בכל פירסום שהם הוציאו, הם הוכרחו להוסיף פיסקה האומרת: "אנו עורכי המחקר מצהירים כי קיים ניגוד אינטרסים עם העובדה שהמחקר שלנו ממומן ע"י חברת התרופות".

במחקרים בהם השתמשו במינונים נכונים של משלימי תזונה (כמו ניאצין ו/או פנטטין ו/או ארטישוק) התקבלו תשובות המצביעות על כך שמשלימי תזונה ייעודיים עושים את המלאכה בצורה לא פחות טובה ולעיתים גם טובה יותר בהשוואה לתרופות מקובלות. למעונינים בכך אמליץ לקרוא ביסודיות את נספח 6 שמופיע בסוף ספרי על "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו".  שם תוכלו למצוא דוגמאות למחקרים רציניים בהם התקבלו הוכחות חותכות לכך שמשלימי התזונה הנ"ל סיפקו הגנה מפני מחלות לב אצל נבדקים בריאים. כל הרוצה להרחיב את הידע בנושא זה, יכול לערוך חיפוש ב- MedLine ולמצוא עוד מאות עבודות המוכיחות את חשיבות נוגדי החימצון למניעת מחלות לב וכלי דם ואת חשיבות משלימי תזונה כדוגמת ניאצין, פנטטין ועוד לאיזון שומני הדם ולמניעת טרשת עורקים, מחלות לב וכלי דם ועוד.

© פרופ' חיים גמליאל