עוזרת המחקר הראשית של מכוני רות"ם, הגב' חיה בר עוז ז"ל, נפטרה בטרם עת. להלן תמצית ההספד שנשאתי לפני קבורתה, ובו רק מעט מזעיר מפועלה הרב בשנים האחרונות.

פרופ' חיים גמליאל וצוות מכון רות"ם משתתפים בצער המשפחה ואבלים על לכתה מאתנו בטרם עת. תנוחמו מן השמים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון.

לחצו כאן להורדת החוברת שכתבה חיה על "מניעת תופעות הלוואי של הטיפול הכימותראפי".

קשה, קשה להאמין שהגענו ליום הזה. כל המחשבות והתקוות והתפילות היו שנזכה לקיים סעודת הודייה ולראות את חיה יקירתנו מנצחת את המחלה. אבל בשמים רצו אחרת.

הסכמתי לשאת דברים, כדי להעביר מסרים חשובים לבני המשפחה, לחברים ולמכרים. בעיקר, להסביר בשמה מדוע החליטה שלא לספר על מחלתה הקשה. אנחנו חשים תיסכול מכך, אבל צריך לזכור שהכוונה העיקרית שלה הייתה שלא לצער אף אחד, בעיקר לא את האמא חנה שתחי', את הילדים והנכדים הרכים, ואת האחים, שיבדלו כולם לחיים טובים וארוכים. היא חסכה מכם את המידע הזה משום שהאמינה בכל ליבה שהיא תבריא ושתוכל לדבר על המחלה בלשון עבר בלבד.

המסר הזה הוא תולדה ישירה של השיחות הארוכות שקיימנו, כמעט מידי יום ביומו על ענייני עבודה, רפואה ובריאות. חיה הייתה עוזרת מחקר ראשית שלי במכון רות"ם ואת המסגרת הזאת היא מילאה בתוכן רב, מרשים ביותר ומלא סיפוק. כבוגרת כל הקורסים המתקדמים שקיימתי, היא עסקה בכישרון נדיר בנושאי מחקר שונים במסגרת מכון רות"ם ואף הייתה המפיקה בפועל של קורסים מיוחדים לסטודנטים מתקדמים.

מסר נוסף שהייתי רוצה להעביר לבני המשפחה המורחבת, מסר שביטאה פעמים רבות בשיחותינו, ולפיו היא זכתה בשנים האחרונות לרוב נחת מילדיה ונכדיה, זכתה להגשים חלומות אישיים וזכתה בעיקר לקיים בעצמה את מידת החסד עם מאות ואולי אלפי מטופלים שנזקקו לעזרה שלה. העזרה הזאת התבטאה בעיקר ביוזמה העצמאית שלה, להוציא לאור חוברת שבה יהיו הנחיות למטופלים, כיצד להפחית למינימום את תופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפיים הקשים. היא רשמה מייד כל תופעת לוואי שהיא חשה בעצמה במהלך הטיפולים, ואף הציעה שיטות שונות להקלת תופעות הלוואי האלה. על הפתרונות שהציעה קיימנו שיחות ודיונים ובעיקר ביססנו אותם על היידע המדעי שהצטבר בכל נושא ונושא. היא ביקשה ששמה לא יופיע על החוברת, אבל טרחה רבות להפיץ אותה בקרב מאות מטופלים שפגשה במסגרת הטיפולים שלה ובמסגרות תמיכה אחרות. חיה הגדילה לעשות כשהתנדבה לענות לשאלות מטופלים ועשתה שעות רבות בתמיכה שהיא עצמה נתנה לאחרים, בחיוך בלתי פוסק, בהפחת תקווה ובעיקר במרץ בלתי נלאה. אני יודע גם שרבים בקהל כאן זכו לעזרה קבועה שלה בנושאי רפואה ובריאות. יש בכך לדעתי עדות מובהקת לקיום מידת החסד בצורה האולטימטיבית ביותר.

לקראת הוצאת הספר על "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו" היא הסכימה לשמש כעורכת ומגיהה של הספר, והיום אני יודע שהתרומה שלה לא תסולא בפז. רצה הגורל ואת מלאכת העריכה וההגהה היא עשתה ממש בעצם ימי הטיפולים הקשים שהיא עברה, אבל גם במצבים הקשים ביותר, היא לא ויתרה, ובתנאים קשים מנשוא ובשמחת עשייה, המשיכה את מלאכת העריכה ללא הפסקה.

הידיעות הרבות שלה בתחום הלשון העברית, כיאה וכיאות למורה בכירה ומצטיינת בנושא, והידע הרב שרכשה עם השנים בנושאי בריאות ורפואה, כל אלה הובילו לשיתוף פעולה פורה ביותר בינינו שבעקבותיו אני יכול לומר בפסקנות, שהאמירה: "ומתלמידי (השכלתי) יותר מכולם" נאמרה ממש עליה. כבת למשפחה של תלמידי חכמים, משפחת עמוסי הנפלאה, הדיונים המדעיים איתה התאפיינו בזכרון עשיר, בחשיבה אנליטית פורה כל כך, ובעיקר ביכולת המדהימה שהייתה לה לפשט דברים מדעיים סבוכים ולהפוך אותם לנחלת הכלל.

אני מבקש לציין גם, שבמהלך העריכה של הספר על רפואת הרמב"ם, היא כתבה פרק בספר זה שמטרתו לעשות סדר במה שקראנו "תאריכון חיי הרמב"ם". בפרק הזה, שהוא ערוך בצורה טבלאית מיוחדת, היא השכילה לסדר, לא רק את תאריכי לידתו ופטירתו של הרמב"ם, אלא בעיקר את התאריכים המדוייקים שבהם כתב את ספרי הפילוסופיה, ספרי ההלכה וספרי הרפואה שלו. נושא שעד היום אף אחד לא זכה להתמודד איתו בהצלחה רבה. יתרה מזאת, היא גם כללה בטבלאות האלה, תאריכון של אירועים ואנשים שחיו במקביל לתקופתו של הרמב"ם.

אין לי ספק שהעבודה הזאת שלה תזכה לתהודה רבה כאשר נזכה להוציא לאור את הספר.

אהרן, אחי, רעי ואהובי, לצערי הגיע הזמן לספר לך כמה היא דאגה לשלומך. כמה היא ביקשה שנעזור לחזק אותך ולחזק בך את התקווה שהנה, הנה, היא מנצחת את המחלה. אבל, אתה השכלת לעמוד לצידה גם בשנים הקשות האלה ותמיד מצאת מילה טובה ומחשבה חיובית, כדי לעודד אותה ולחזק את רוחה. הקשר ביניכם הוא סמל לאהבת אמת מופלאה (עד כדי כך שאפילו אחות בבית החולים חשבה לפנות אלייך בשאלה אם תסכים לשוחח עם בעלה וללמד אותו איך צריך לנהוג גבר באשתו). בזמן שנאלצתם לשהות בין כותלי בית החולים יצא לכם שם של זוג כל כך מופלא, כאשר גם הרופאים הבכירים, וגם הצוות הרפואי הזכירו שוב ושוב, את הקשר המיוחד ביניכם וכמה מסירות ואהבה הרעפת עליה. בכל השנים האלה ביטלת את ענייניך ועיסוקיך והקדשת את כל זמנך ומרצך לתת לה את הליווי והסיוע הטובים ביותר שיכול בן אנוש לתת.

כעת, מצפים שתהיה גם חזק עבור בנך דניאל, בנותיך ונכדיך. אני שמח לגלות בכל אחד מהם את תכונות החכמה, הבינה והדעת שירשו משניכם ולכן אני יודע שתחזקו אחד את השני ותמשיכו להנחיל בהצלחה רבה את המורשת המופלאה שחיה יקירתנו הותירה לכם ולנו.

ת.נ.צ.ב.ה.

© פרופ' חיים גמליאל