חומציות
האם החומציות בגוף גדלה כתוצאה מאכילת פירות חמוצים?
החומציות הטבעית של הפירות וכן של הירקות, מקורה בחומצות האורגניות שבהם (חומצת לימון, חומצת היין, חומצת התפוחים וחומצת החלב). ייתכן שחומציות זו מפריעה לסובלים מצרבת, אך כל החומצות האורגניות שבמזון, חוץ מהחומצה הבנזואית, הופכות על-ידי חילוף החומרים בגוף לשאריות בסיסיות, כגון נתרן ואשלגן, ואף מווסתות את החומציות שבגוף הנובעת מהחומצות האמיניות ואחרות ומפירוק חלבוני המזון.
לכבוד פרופ גמליאל,
שלום וברכה.
ישנה טענה רווחת בקרב הרפואה ההוליסטית שאין לאכול פירות לאחר ארוחה עמילנית או חלבונית.
עיכול פירות לא מסתדר טוב עם עיכול מזונות מעובדים, עמילניים או חלבוניים.
בגלל מנגנון ומהירות העיכול. הטענה היא שלצורך עיכול עמילניים וחלבוניים נדרש זמן רב (לפחות שעתיים) והתהליך מורכב – שמערב מגוון רחב של אנזימי עיכול וכולל את רוב חלקי מערכת העיכול.
לעומת עיכול פירות שלוקח יחסית מעט זמן (בין 20 דק' לשעה) ואינו מורכב כלל ואז, ברגע שאנחנו מערבבים פירות עם אחת או כמה מן הקבוצות שהזכרנו, העיכול של הפירות וגם של קבוצת המזון השנייה נפגע מאחר והפירות מתעכבים במערכת העיכול, ולכן תוססים ומרקיבים יתר על המידה וקבוצת המזון השנייה (מעובדים / עמילניים / חלבוניים) מתערבבת עם הפירות וכך יעילות העיכול שלהם גם נפגעת. בשורה התחתונה מדובר על עיכול לקוי שלעיתים חווים גם תסמינים שלו.
גם קראתי שהרמב"ם התנגד באופן נחרץ בעניין של נושא אכילת הפירות לאחר ארוחה למעט תפוח ורימון.
האם הנחיות אלו תקפות גם היום לאור המחקר ברפואה המודרנית או שמדובר בעוד טיעון שלא עומד במבחן המציאות.
בברכה,
אלי.
לא אוכל להיכנס לפרטי השאלה אך אציין את השורה התחתונה: כל המחקרים שנעשו על הנושא הזה פסלו לחלוטין את התיאוריות הטבעוניות הללו. להיפך, הוכח חד משמעית שעירוב של מזונות בתהליך העיכול האנזימטי עובד להפליא וללא כל בעיה. כנ"ל גם לגבי דברי הרמב"ם אשר הובררו כהמלצות שהיו נכונות לגבי תיאוריית עיכול הדומה לבישול ואיכול והוכחו כשגויים במדע בן זמננו. לכל ההנחיות הללו אין שום יתרון בריאותי ולכן יש לקבל את דברי הרמב"ם אשר המליץ תמיד להתייעץ עם חכמי הדור ולקבל מהם את ההנחיות הנכונות לכל דור ודור.